הבולדוזר הגדול בעולם

'מזיזי ההרים' הראויים ביותר לשמם בעולם הציוד הכבד הם ללא ספק ה'בולדוזרים', אותן מפלצות פלדה הנעות על זחלים ואשר באמצעות הלהב העצומה בחזיתן מצליחות להזיז כמויות אדמה וסלעים טוב מכל מכונה אחרת; "להזיז הרים" תרתי משמע… מזה שנים מובילות שתי ענקיות צמ"ה את ההתכתשות העיקרית בקטגוריה זו, בעיקר כאשר מדובר בכלים גדולים – קטרפילר האמריקאית וקומטסו היפנית. את תואר ה"בולדוזר הגדול והכבד בעולם" מחזיקה קומטסו מאז 1989, עת השיקה את הקומטסו D575 הראשון, שמוצע כיום במשקלי עבודה של 150-170 טון בקירוב, ומונע באמצעות מנוע המציע 1,150 כ"ס. מדובר בפער שלא ניתן להתווכח לגביו בהשוואה לקטרפילר הגדול ביותר בסגמנט – ה-D11 – המוצע במשקלי עבודה של 90-100 טון בקירוב, ועם מנוע המייצר 850 כ"ס, "בלבד"…

אבל, אם יש כלי שזכאי לתואר "הבולדוזר הכבד והחזק אי פעם" הרי שזה לא יהיה מבית קטרפילר ואף לא מבית קומטסו; ה-super bulldozer, בשמו הפשוט והברור, היה דחפור ענק שנבנה לפי הזמנה מיוחדת על ידי חברת Acco באיטליה. חברה זו – שכבר פשטה את הרגל מאז – התמחתה בבניית ציוד מכני הנדסי גדול וכבד במיוחד, לפרויקטים מיוחדים, ובציוד לעבודות תשתית באיזורים מוצפים או בוציים.
בתחילת שנות ה-80' התקבלה אצל Acco הזמנה מיוחדת ממשלת לוב לגבי ייצור דחפור ענק ומפלסת ענקית בהתאם, לפרויקט פיתוח סביבתי, בממדים שלאף יצרנית מוכרת לא היה מה להציע. הפרויקט היה כה גדול, שאפתני ומשמעותי עד כדי כך ששליט לוב, מועמר קדאפי, היה מעורב אישית בהזמנת הציוד המיוחד, בין היתר בפרטים הטכניים והמכאניים. ב-Acco ניגשו מיד לתכנון כאשר כבסיס נלקחו חלקים רבים מדחפורים סדרתיים של קטרפילר ואת היתר ייצרו בעצמם. הלהב העצומה, למשל, היתה פרי ייצור עצמי ורוחבה היה 7.0 מטרים, וגובהה 2.7 מטרים. אורכו הכולל של הבולדוזר היה למעלה מ-12 מטרים וגובה שן העוקרן מאחור לבדה היה יותר מ-3.0 מטרים, כאשר היא הונעה מעלה ומטה באמצעות צמד בוכנות הידראוליות מאסיביות. גובה הקבינה היה 4.9 מ' ורוחב הדחפור (זחלים, לא כולל להב) עומד על 5.1 מ'. על הכוח הופקדו שני מנועי קטרפילר, שכל אחד מהם סיפק 675 כ"ס (1,350 כ"ס בסה"כ). המפלצת שנבנתה במיוחד שקלה מוכנה לעבודה יותר מ-183 טון – כאמור, גדול בפער ענק בהשוואה לבולדוזר הגדול ביותר של קומטסו.

ההמשך היה מביך קצת יותר ביחס להישג המפואר שבהעמדת מפלץ-צמ"ה שכזה על זחליו; התפתחויות פוליטיות וצבאיות בלוב הובילו לביטול ההזמנה בשל סנקציות אותן הטיל ארגון האו"ם על לוב, וב-Acco מצאו עצמם עם דחפור ענק שתקוע להם בחצר המפעל – שם נבנה והורכב – כאבן שאין לה הופכין, ומבלי ששילמו עבורו דולר אחד. יוצא אם כן שהבולדוזר הגדול בהיסטוריה מעולם לא זז מטר אחד לצורך עבודה, לא יצא משטח המפעל ובעצם נותר כפסל סביבתי מגושם מבלי שהצליח להביא על יוצריו תהילת עולם – והכנסה כלשהי…

סופה של Acco היה מר עוד יותר, שכן תוך זמן קצר זה מזה נפטרו אומברטו אקו – מייסד החברה, ובנו, והחברה הגיעה מהר מאוד לפשיטת רגל, שכן בחברה הקטנה לא היה אף אדם שהוכשר לשמש כסגן מנהל או מנהל בפועל.
לאחר שנים ארוכות בהן עמד ה-super bulldozer בחצר המפעל הנטוש, הוא נרכש על ידי חברה קבלנית בקרבת מקום, הועבר אל חצרה במבצע לוגיסטי מורכב, והוא עומד שם עד היום כאנדרטה וזיכרון לפוטנציאל ענק – תרתי משמע – שלא הגיע לכדי מימוש.